החלטה בתיק ב"ש 7196/06

1.       בהחלטתי מאתמול, קבעתי כי חומר הראיות כלפי המשיב עומד בדרישת הראיות בכל הנוגע להחזקת רכב גנוב. קביעה זו נעשתה לאור העובדות הבאות: מפתחות של שני כלי רכב גנובים מישראל שעמדו בחניון ביתו של המשיב - שבו חנו כלי רכב גנובים נוספים - נמצאו בחדר בו הוא לן. כמו-כן נמצאו בדירתו מסמכים המלמדים על עיסוקו המוגבר לכאורה בכלי רכב.

          החלטה זו עוסקת בנושא עילת המעצר וחלופת המעצר, שהטיעון לגביהם נשמע לאחר קבלת תסקיר מעצר.

2.       ב"כ המשיב טוען כי מאחר שניתן לייחס למשיב עבירת רכוש שעניינה אחזקת רכב גנוב, לא קיימת עילת מעצר. בסוגיית קיום עילת מעצר בהתקיים עבירות רכוש נאמר ע"י כב' הנשיאה (כתוארה היום), כב' השופטת ד' בייניש, בבש"פ 5431/98, רוסלן פרנקל ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268:

"ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעות האמורה".

          וראו גם בש"פ 8746/04 ויקטור פלד נ' מדינת ישראל (נבו).

3.       אני סבורה כי הממצאים בדירת המשיב מלמדים כי המשיב עסק למצער באחזקת כלי הרכב הגנובים באופן שיטתי ובהיקף ניכר. אחזקה בהיקף שנתגלה חמורה לא פחות מגניבת הרכב, מאחר שלא יכול להיות ספק שהיא משתלבת היטב בתופעת גניבות הרכב השיטתיות המבוצעות בישראל כדי להפיק רווח ממכירת כלי הרכב או ממכירת חלקיהם בשטחים. העובדה שנמצאו רק שני כלי רכב אשר המפתחות שבדירתו של המשיב הניעו אותם, אינה שוללת את ההיקף העברייני האמור. ראשית, מדובר בשני כלי רכש אשר חנו באין מפריע בחניון שבו חנו כלי רכב גנובים נוספים. אכן, אין ראיה ספציפית הקושרת את כלי הרכב האחרים למשיב, ואולם, די בעובדה ששני כלי רכב נקשרים למשיב כדי ללמד שאין מדובר באחזקת חלק מרכב גנוב או כלי רכב אחד, ואופן חנייתם במקום מלמד כי תנאי עיסוקו מאפשרים אחזקת כלי רכב גנובים נוספים. ויוטעם, אין אדם זקוק לשתי מכוניות גנובות לשימושו שלו, מה גם שלגרסת המשיב יש לו מכונית. יתר על כן, התיעוד בדירת המשיב התייחס לכלי רכב רבים ומגוונים, ומלמד על ארגון של הפעילות. תיעוד זה מבסס את ההערכה כי שני כלי הרכב שנקשרו אליו, כאמור, אינם היחידים שאותם החזיק במהלך הזמן למטרות עברייניות.

          בנסיבות אלו, אני סבורה כי קיימת עילת מעצר נגד המשיב בשל מסוכנותו לביטחון הציבור.

4.       כמו כן קיימת נגד המשיב עילת מעצר בשל חשש ההימלטות מאימת הדין. לעניין חשש זה חשובה העובדה שהוא תושב שטחים (רמאללה) ומתגורר באזורים שבהם אין לרשויות בישראל שליטה אפקטיבית, ולכן יכולתו להעלם בהם ממשית.

          בא-כח המשיב טוען כי דווקא בשטחים סיכוייו של המשיב להיתפס במחסומים של הצבא רבים, ועל כן סיכויו להימלט קטנים. טענה זו אינה מקובלת עלי. אין בפני מידע אמין על היקף פריסת המחסומים בשטחים, ולא הופניתי למקור אמין המכיל את המידע הנטען. בכל מקרה התפיסה באמצעות המחסומים היא מקרית. כמו כן, העובדה שמידת השליטה הישראלית בשטחים קטנה יותר היא מן המפורסמות, והועלת לא פעם בפסיקה. ראו: בש"פ 7767/95, בכרי נ' מ"י (תקדין), סעיף 6.

5.       בנוסף, גיליון הרישום הפלילי של המשיב מחזיק עבירות המלמדות על סכנת ההתחמקות הגלומה בשחרורו: שש הרשעות בגין התחזות לאדם אחר במטרה להונות; הרשעה בגין שימוש במסמך מזויף; ארבע הרשעות בגין עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן הרשעות בגין שלוש עבירות של כניסה לישראל שלא כדין. בנוסף, כעולה מהגיליון, בשנת 1998 עבר עבירה של גניבת רכב והורשע בגינה.

          פרטי הגיליון האמורים מלמדים כי מדובר באדם שניסה לא פעם להתחמק מרשויות החוק תוך נקיטת דרכי מרמה, וכי אינו נרתע מפני חזרה על מעשיו. נראה, אפוא, כי הסיכון הנשקף ממנו רב במיוחד. אוסיף על כך את הרושם המתעורר למקרא ההודעות שנגבו ממנו בחקירתו. עולה מההודעות כי מדובר באדם מתוחכם ביותר, שתשובותיו מתחמקות ומתפתלות כדי למנוע קיום ראיות נגדו. לאור האמור, להערכתי, מסוכנותו של המשיב רבה ביותר וסכנת ההימלטות שלו ממשית.

6.       באת-כח המבקשת טענה כי לא ניתן להכיר בחלופות המעצר עליהן המליץ שירות המבחן, מאחר שמדובר בחלופות הכוללות שהייה במעצר בית בשטח ישראל, והכרה בהן יש בה כדי לעקוף את שיקול הדעת שהפעילו רשויות מינהליות וביטחוניות, מאחר שעובדה היא שלמשיב אין היתר כניסה לישראל. במצב דברים זה, באמצעות אימוץ החלופה, יקבל המשיב, דווקא בשל היותו עבריין, היתר כזה. בהקשר זה ראוי לציין כי בעברו של המשיב גם עבירה ביטחונית שבוצעה בשנת 1992, ואולם, על פי עונשה, ניתן להניח כי לא היתה חמורה, ומכל מקום, היא בוצעה לפני זמן רב.

          עמדתי היא כי הקושי המשפטי שצוין אינו עומד בפני אפשרות השחרור, מאחר שהחלטת בית המשפט, כאשר היא מאפשרת את השהות בישראל בגדר החלופה - יש בה כדי לשמש בסיס משפטי הולם להימצאות בישראל. ראו: בש"פ 2267/98 (מחוזי י-ם) (כב' השופטת א' פרוקצ'יה), מדינת ישראל נ' חמייס בן רוחי שאפעי (דינים). כך החלטתי מספר פעמים בעבר.

7.       ואולם, אני רואה קושי של ממש לסמוך ידי על חלופת מעצר כזו במקרה שלפני, מהטעמים הבאים:

א.      לפני קצינת המבחן שלל המשיב כל קשר לכלי הרכב אשר בחניון, והתסקיר ניתן לפני שנעשתה קביעתי לעניין קיום ראיות לכאורה לכך שהחזיק ברכוש גנוב. עובדה זו גורעת ממשקל ההמלצה שבתסקיר.

ב.       הפקדה כספית, ואף הפקדה גבוהה מאוד, אין בה כדי להפיג את המסוכנות, שעה שמדובר במי שלא נרתע מלהחזיק למצער שני כלי רכב גנובים מישראל בחניון ביתו, דבר המלמד על יכולת להפיק רווחים של ממש על חשבון בעלי כלי רכב מישראל. גם בעיית חילוט הערבות של הערבים תוכל לבוא על פתרונה בנקל על ידי מי שאינו נרתע מביצוע עבירות רכוש, באמצעות פיצוי כספי.

ג.       המשיב הוכיח במעשיו בעבר כי אין לתת בו אמון, כפי שצוין לעיל. כל חלופת מעצר מבוסס על מתן אמון. ראה למשקל סוג העבירות שביצע בעבר לעניין הערכת הסיכון ודחיית החלופה בבש"פ 4683/06, ראתב אבו עצא נ' מדינת ישראל (תקדין).

לאור האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום הליכים.

ניתנה היום כ"ח בכסלו, תשס"ז (19 בדצמבר 2006) במעמד המתייצבים.